ישראל שלנו

“לקחו להוריי את שמחת החיים. דואגת להם”

כשברקע החרפת המאבק מצד חלק ממשפחות החטופים, הולכים וגוברים חילוקי הדעות בין המשפחות באשר לצעד הנכון להשבת יקיריהם הביתה. אביבית יבלונקה, שאחיה חנן חטוף בעזה 179 ימים, בחרה לצאת למחאה שקטה דווקא.

“אנשים מרגישים שהם צריכים להיות ברחוב מאשר לשבת ולחכות לאיזושהי הודעה שיש התקדמות במשא ומתן. אנחנו רואים עכשיו יציאה לרחובות”, תיארה יבלונקה הבוקר, “אני יצאתי בשבת לרחוב, עשיתי צעדה מכיכר החטופים לדיזנגוף, מחאה שקטה ולא פוליטית, זעקה להחזיר את אח שלי הביתה. שם תראו אותי בימים הקרובים, בזעקות כאלה”.

“כל המשפחות חושבות לצאת החוצה לרחוב, אבל זה מפוצל. חלק חושבות שזה צריך להיות בשער בגין ביחד עם אנשי קפלן, מחאה אחרת, יותר פוליטית, יותר צעקנית. יש את החלק שלנו, של משפחות שחושבות שצריכים מחאה שקטה, מחאה שאם תראו אותנו ברחובות תצטרפו אלינו, תצעדו יחד איתנו, תקראו להחזיר אותם הביתה. כל משפחה נמצאת איפה שמרגישה לנכון להיות בה ולזעוק את זעקתה”.

מה ידוע לכם על חנן?
“ביום ה-90 חנן הפך להיות חטוף. מאז, אנחנו נמצאים באותו מצב כמו ב-7 באוקטובר, בחוסר ודאות. לא יודעים מה מצבו. הוא היה בנובה עם ארבעה חברים, כולם נרצחו. מטורף מאוד. יש לי מטרה לראות שוב את אחי, האם היא תתקיים או לא תתקיים? לא יודעת להגיד. יש לי עוד מטרה, לקום בבוקר כדי לדאוג להורים שלי, שימשיכו לקום. לקחו להם את שמחת החיים. איך אפשר בגיל 70 לאבד ילד, לא לדעת איפה הוא ומה איתו? אני אמא, אני יודעת מה זה, אני רוצה לדעת כל רגע איפה ילדיי נמצאים”.

יוצא לך להיפגש עם חברי הקבינט?
“ביום ראשון הקרוב זה חצי שנה וראיתי אותם פעם אחרונה לפני שלושה או ארבעה חודשים. 120 חברי כנסת ואף אחד לא מתקשר אלינו. אני אישית כבר לא פונה אליהם. בעבר פניתי ולא מוצאת בזה שום דבר. לשבת בחדר סגור עם גלנט או ביבי, לא עושה לי כלום. אני יושבת ואומרת: אני אביבית, אחות של חנן, הגעתי לראות אותך, אחי נחטף מנובה, כל החברים שלו נרצחו, יש לך משהו להגיד לי על אחי? אין להם”.

אין איש קשר שנמצא איתכם בקשר קבוע?
“הצמידו למשפחות החטופים קצין מטעם המדינה. זה למקרה הרע, שאם הם צריכים לדפוק בדלת אז את מכירה את הקצין שנכנס לך בדלת. מעבר לזה, אין להם שום דבר. גם הם מסכנים, נתנו להם תפקיד אבל אין להם שום מידע להביא לנו”.

מה הדרישה שלכם מהממשלה?
“להתקדם. אנחנו לא יודעים כלום, עד לרגע זה: איפה המשא ומתן עומד, מי האחראי, למה זה נתקע, למה שומעים שחוזרים, יוצאים, חוזרים ויוצאים. אנחנו לא מקבלים מידע – אם היה לנו מידע, לא היינו צריכים לצאת לרחובות ולזעוק ככה”.

This post was originally published on this site

כתיבת תגובה