ישראל שלנו

“הייתי הכל בשביל ליאור, גם כשהיה בזוגיות”

כרמית גרינבוים פרחי מתיישבת על הספה מולי, ובלי להשאיר לי זמן לשאלות אומרת מיד, כאילו רק חיכתה להוציא את זה החוצה: “אני מאוד מתרגשת. תמיד שמרתי על הפרטיות שלי ושל הילדים, אף פעם לא השתמשתי ב’אני אשתו של’, אף פעם לא אהבתי להתערבב, זה היה רחוק ממני. הקשר היחיד שלי לפרסום היה ליאור כזמר וכיוצר”. היא ממשיכה לתאר את המרחק בין עמדת המרואיינת לאזור הנוחות שלה, ובאותה נשימה מבהירה למה היא בכל זאת כאן: “בקושי ישנתי הלילה, אבל כשקמתי הרגשתי שליאור איתי. שהוא יודע שזה גדול עליי ומלווה אותי. כאילו הוא מחייך ואומר ‘אין עלייך’, כמו שהוא תמיד היה אומר לי”.

ליאור פרחי נפטר מדום לב לפני פחות מחודשיים, בגיל 53. הזמר, המלחין ושדר הרדיו השאיר אחריו את שליו (23), טליה (9) אורי (7 וחצי), ואת כרמית, אמם של הילדים וגרושתו – פעמיים. בפעם הראשונה הם התחתנו בשנת 1999, אז נולד שליו; מאז התגרשו, התחתנו שנית והתגרשו שוב, אבל מבחינתה של כרמית זו הייתה תמיד דרך משותפת, גם כשצעדו בה בנפרד. “30 שנה היינו יחד”, היא אומרת בעיניים דומעות. “ידעתי איתו אושר, שמחה, כאב, מוזיקה, נישואים”. 

לא מובן מאליו שאת סופדת כאן לאדם שהתגרשת ממנו, על אחת כמה וכמה אחרי שעשית את זה פעמיים.
“תראי, התגרשנו בפעם הראשונה כי היה לי קשה עם עולם המוזיקה. אני לא באתי מהמקום המזרחי, לא הייתי מחוברת לזה. אנחנו מדברים על שנים אחורה, כשזאת הייתה סצנה של מועדונים, עבודה בלילות ושינה ביום, וכל הזמן תוך כדי שליאור גם יוצר. הראש שלו היה כל הזמן במוזיקה והיה קשה מאוד לנהל בית. הוא תמיד היה הולך, חוזר, יש לו שיר, לחן, מילים – ואז נולד שליו, הכל היה כזה חדש, ובום. החלטנו להתגרש מהר מאוד, אחרי פחות משנתיים של נישואים”.

אבל זה לא נגמר פה.
“תמיד נשארנו בקשר, בגלל הילד, וליאור לא הרפה ממני. ארבע שנים אחרי שהתגרשנו חזרנו לגור יחד, והחלטנו להתחתן בפעם השנייה. אז נולדו טליה ואורי”.

חולצה: זארה | צילום:
עופר חן

הייתם בקשר גם כשלא הייתם נשואים?
“תמיד תמיד תמיד. הייתי בשבילו הכל, גם אם הוא היה בזוגיות אחרת. קודם כל, הייתי מנהלת החשבונות שלו. מעבר לזה, הוא תמיד היה מספר לי ומשתף אותי בהכל. הייתי אשת הסוד שלו ותמיד דאגתי לו, היה לנו קשר כל כך עמוק. משהו הלך לי מהלב יחד איתו”.

מה קרה ביום מותו?
“ליאור חי אצל אמא שלו מאז הגירושים השניים. הורדתי שם את אורי כמו בכל יום שני, אחרי שהשארתי את טליה בחוג. בדרך כלל היינו מדברים בצהריים של ימי שני ורביעי סביב הילדים שצריכים להגיע, ורק באותו יום לא דיברנו, לא יודעת למה. אחרי שהורדתי את הילד התקשרתי לעדכן את ליאור, אבל אני מתקשרת ומתקשרת והוא לא עונה לי. אז אני מתקשרת לאמא שלו ואומרת לה, ‘שרה, מה עם ליאור, הוא ישן?’. היא אומרת כן, ואני אומרת, ‘אוי לא, הוא צריך ללכת לאסוף את טליה מהחוג’. עכשיו אורי נכנס אליו ומנסה להעיר אותו, ואני בינתיים על הקו, קולטת שמשהו לא בסדר. באותו רגע התחלתי לנסוע בחזרה לכיוון, ובינתיים שרה אומרת לי שהוא לא עונה. מיד ניתקתי, התקשרתי לאמבולנס, ואמרו לי, ‘בינתיים תעשו לו החייאה’. תביני, אמא שלו בת 85 ואני עוד בדרך”.

איפה היה אורי בזמן הזה?
“לקח את הטאבלט ויצא. הוא לא הבין מה קורה”.

כרמית גרינבוים (צילום: עופר חן)
חליפה אפורה: בוטיק נעמי | חולצה לבנה: קסטרו | נעליים: זארה | צילום:
עופר חן

ברגע שהגיעה לביתו של ליאור הזדרזה כרמית לבצע את ההוראות שקיבלה ממד”א. “אני מנסה לעשות לו החייאה, ואני מסתכלת עליו ואומרת לו, ‘ליאור, קום, מה יש לך?’. הוא נראה כל כך יפה, לבן כזה, כאילו אור זורח עליו”.

מה קרה כשהגיע האמבולנס?
“הפרמדיק אמר לי שאין מה לעשות. אמרתי לו, ‘מה פתאום, אין מצב’, אבל זהו. שם זה נגמר”.

בגיל 53. כל כך צעיר.
“מאוד, ולא תגידי שהיו לו בעיות בריאותיות או שהייתה לנו הכנה. לילה קודם, בסביבות עשר, עוד הסתמסתי איתו ואמרתי לו לבוא לקחת משהו. הוא אמר לי שהוא כבר במיטה ושיבוא מחר. זהו, זה היה המחר שלנו”.

אני אהיה בחלקת הקבר שמעליו

בחודש הבא היא תהיה בת 51. מנהלת חשבונות במקצועה, ילידת כפר סבא, ממשפחה בת חמש נפשות שהיא מגדירה “בית מעורב: אמא, רוית, תימנייה. אבא, מנחם, אשכנזי”. בתחילת השיחה מבהירה כרמית שההיכרות שלה עם סצנת המוזיקה המזרחית הייתה דרך ליאור, אבל את המוזיקה עצמה היא מכירה מהבית: “אני באה ממשפחה מסורתית, דתית. בבית התנגנה המון מוזיקה ישראלית בכלל ומזרחית בפרט, ואני בעצמי הייתי מאזינה לה, אבל גם לאייר סופליי ולמדונה ולטרייסי צ’פמן ולפיל קולינס. גם היום הבוקר שלי נפתח בלהיטי שנות ה-80–90, ואני מאוד מתחברת לשירים של פאר טסי”.

את ליאור הכירה כרמית דרך אחיו, שהתגורר בשכנות לבית המשפחה. “הגעתי להופעה שלו ומיד התחילו החיזורים”, היא מספרת. “ארבע שנים יצאנו לפני שהתחתנו בנובמבר 1999, ובפעם השנייה התחתנו ביוני 2013”.

כרמית גרינבוים (צילום: עופר חן)
חולצה: זארה | ג’ינס: בוטיק נעמי | צילום:
עופר חן

כשכרמית חוזרת ליום הנורא שבו הלך ליאור לעולמו, היא מתארת גבר בשיא חייו. “הכאב שלנו זו הפתאומיות. השנה האחרונה הייתה הכי טובה של ליאור: הוא הקליט שירים, היה מוקף במעגל של אנשים שניהלו אותו, הייתה לו תוכנית רדיו מצליחה כבר מעל עשר שנים, הוא הוציא סינגלים, היה כולו עטוף. דווקא כשהוא במקום הכי טוב שלו, הכי בשלווה, הוא פשוט הלך לישון ולא קם”.

התקופה הזו בחייו באה דווקא אחרי שפל גדול. באוקטובר 2012 הגיש ליאור תביעה נגד רביב בן מנחם – מי שהקים והוביל את ההרכב המוזיקלי “הפרויקט של רביבו” בהשתתפות אחיו, ניר בן מנחם, והזמר אלירן צור – בטענה שהוא ורביב היו למעשה שותפים. ליאור חש שההרכב הצליח לפרוץ רק הודות לתרומתו כשדר רדיו ואיש תעשיית המוזיקה, וטען שרביב נישל אותו מזכויותיו בהרכב ומהרווחים שהניב. הוא דרש פיצויים בסך מיליון וחצי שקלים, אלא שלאחר הליך משפטי שארך ארבע שנים נדחתה תביעתו והוא חויב לשלם לחברי ההרכב הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים, שהתקזזו באופן חלקי מאוד עם 3,000 השקלים שחברי “רביבו” נדרשו לשלם על חלקו בהופעה אחת בלבד.

“ב-2016, כשהמשפט הסתיים והוא הפסיד, ליאור שקע בדיכאון של שנתיים”, מספרת כרמית. “כל תקופת המשפט הייתה לא טובה בשבילו, וכמה שרציתי לרומם אותו ולדחוף אותו, לא הצלחתי. כל העולם שלו פשוט חרב. לפני כן הייתה לנו רווחה כלכלית, אבל כשזה הגיע למצב שהוא לא יצא מהמיטה עברנו לגור אצל אמא שלי. הוא פשוט לא תפקד. ב-2018, כשטליה הייתה בת שנה וחצי ואני הייתי בהיריון עם אורי, הבנתי שהדרך הכי טובה להחזיר אותו למסלול היא לקום ולהתגרש שוב. היה ברור שרק ככה הוא יתעורר”.

תסבירי.
“רציתי שליאור יעבור לבית של אמא שלו, שתמיד הייתה כל עולמו. הבית הזה עשה לו טוב, הייתה לו שם ילדות שמחה ומאושרת, וידעתי שהחזרה למקום הזה תבריא אותו. לימים התברר שצדקתי: התגרשנו באוגוסט 2018, הוא חזר לבית של שרה, ושם התחילה ההחלמה שלו”.

וגם כשהתגרשתם בפעם השנייה המשכתם לנהל משפחה.
“לא הייתה בינינו זוגיות, אבל הייתה אהבה עמוקה, מכבדת”.

אז אלה היו רק גירושים על הנייר? נשארת האישה שלצדו?
“היינו עושים חגים ביחד, ימי הולדת ביחד, טיולים משותפים, קשר כמעט יום-יומי. אני הייתי אהבת חייו”.

לא היית עם אף אחד אחר?
“אף אחד. ליאור כן היה בזוגיות, אבל זה לא הפריע למערכת היחסים שלנו. תמיד פרגנתי לו ורציתי שיהיה לו טוב, לו ולילדים שלי. לפעמים הוא היה מסתלבט איתי שאפילו המוות לא יפריד בינינו”.

הנבואה הזאת, מספרת כרמית, הגשימה את עצמה בדרכה: כשליאור נפטר היא רכשה לצד חלקת הקבר שלו גם את החלקה שמעל. “אני אהיה שם”, היא אומרת. “לא היה לי ספק בכלל”.

כרמית גרינבוים וליאור פרחי ז&#34ל (צילום: באדיבות כרמית גרינבוים)
החיזורים התחילו מיד. כרמית וליאור ז”ל בחתונתם | צילום:
באדיבות כרמית גרינבוים

אהבתם, נשארתם יחד אפילו כשהלכתם הלאה, אבל את השנים האחרונות העברתם בכל זאת כגרושים. איך זה היה בשבילכם?
“הגירושים בפעם השנייה היו יותר כואבים, דווקא מהמקום שהייתי צריכה לקחת את עצמי ולעשות את ההחלטה הזו עבורו כי ידעתי שזה מה שהוא צריך. עם כל זה שידעתי שזה ירים אותו על הרגליים, הייתה עליי גם אחריות. המשפחה הגרעינית שלו – אני, אנחנו – הייתה ‘שומר החומות’ שלו. הוא ידע שהכאב שלו זה הכאב שלי, שאני בחיים לא אפגע בו ושאעשה רק מה שיהיה טוב לו, אבל אם הייתי יכולה להחזיר הגלגל לאחור, אז הטעות שאני הכי לוקחת על עצמי הייתה בסוף המשפט סביב ‘הפרויקט של רביבו’. אחרי כל השנים אמרתי לו ‘בוא נפסיק’, וזה מה שעשינו, אבל אני כל הזמן חושבת מה היא קורה אם היינו ממשיכים הלאה לערכאה הבאה. למה לא אמרתי ‘בוא נמשיך’? זה הולך איתי, ואם זה יושב אצלי עד היום, אז בטוח שזה ישב גם אצלו”.

במוזיקה המזרחית זה לא חוזה, רק חיבוק

למרות שהשופטת רחל ערקובי סיכמה את תיק “הפרויקט של רביבו” בקביעה ש”התובע (ליאור) כשל מלהוכיח את תביעתו כי היה שותף במיזם”, כרמית חשה ש”נעשה לו עוול. הוא נפגע בפעם הראשונה מהחבר שלו, רביב בן מנחם, ובפעם השנייה כשהפסיד במשפט. 17 שנה רביב ליווה את ליאור, הם היו החברים הכי טובים ובילו ביחד שעות על גבי שעות. ה’בוקר טוב’ שלו היה שיחה ביניהם, ליאור היה קורא לו על הבמה ‘המאסטרו’. חברים, וגם אני, היו אומרים לו, ‘די, ליאור, אתה עף עליו’, אבל זה היה הקשר שלהם. ליאור היה שוכח את עצמו ומפרגן לו כל הזמן”.

כרמית גרינבוים (צילום: עופר חן)
חולצה: זארה | ג’ינס: בוטיק נעמי | צילום:
עופר חן

“הפרויקט של רביבו” זכה להצלחה מיידית כשהוקם בתחילת שנה 2012; אלבום הבכורה שלו, “מה נותר מאלה”, שבו היו מחרוזות שירים של גרסאות כיסוי לקלאסיקות של המוזיקה המזרחית, זכה למעמד של אלבום זהב. בתביעתו טען ליאור כי הוא מי שעמד מאחורי אלמנטים רבים בהצלחה זו, החל בשמו של הפרויקט וכלה בהשמעות בכורה שנעשו ביוזמתו כשדר רדיו; אומנם בית המשפט הכיר בתרומתו למיזם, אבל דחה כאמור את הטענה שליאור היה למעשה שותף בו. 

“מבן אדם שכל יום היה מדבר איתו, עובד איתו, מעבד מוזיקה שלו ועושה איתו שירים, רביב הפך לאחד שלא עונה לליאור כשהפרויקט התחיל להצליח”, מספרת כרמית על הקרע בין השניים. “רביב כאילו מחק את ליאור לגמרי, כאילו הוא לא קשור אליו. גם בראיונות הוא הפסיק להזכיר אותו”.

וזה כשמנקודת המבט של ליאור הם יצרו משהו ביחד?
“בטח”.

אז למה הוא הפסיד בתביעה?
“השופטת הכירה בדברים שעשה ליאור, ומבחינתה כל הסיפור הוא שלא היה הסכם שותפות רשמי. אבל ככה זה אצלנו במוזיקה המזרחית: זה לא חוזה, אפילו לא לחיצת יד, רק חיבוק. עד היום יש בז’אנר המזרחי זמרים שעובדים בלי חוזה עם אמרגנים”.

חברי ההרכב באו להלוויה, דיברו איתך אחרי מותו של ליאור?
“הבנתי שהם רצו לבוא. שליו דיבר איתי על זה, ואני אמרתי שכף רגלם לא תדרוך פה. המצחיק זה שרביב העלה פוסט אחרי שליאור נפטר, וכל מה שהיה לי להגיד זה ‘איך הוא לא מתבייש’. הוא התכחש לקיומו של ליאור בחייו, והנה הוא כותב שהוא זכה לעבוד איתו. איזו עזות מצח יש לבן אדם”.

מה שמעניין אותך זה הכסף שליאור הרגיש שמגיע לו, או משהו אחר?
“אני רוצה שרביב יבוא ויגיד, ירשום, שליאור היה שותף שלו בפרויקט. אגב, החברים האחרים בפרויקט לא קשורים. זה רביב שאכזב אותו, שפגע בו. השקט שלי יהיה כשליאור יקבל הכרה שהיצירה היא שלו”.

כרמית גרינבוים (צילום: עופר חן)
חולצה: זארה | צילום:
עופר חן

תגידי, הילדים שלכם מודעים למה שקרה סביב הפרויקט?
“שליו כבר גדול, הוא היה איתנו לכל אורך הדרך. הקטנים פחות, אבל הם מחונכים אצלי בבית שהפרויקט הוא אחת מהיצירות של אבא”.

הם נזכרים בצחוקים, ואני בוכה

היצירות של ליאור כוללות אלבומי פלטינה משולשים כמו “סיגליות” ו”מת עלייך”, את הפלטינה המרובעת “חשמל באוויר” והמחומשת “מתנה”; כדי להמחיש את ההצלחה שזכה לה בשיאו, העשור הראשון של שנות ה-2000, מספיק להזכיר שהקליפ שלו לשיר “ילד רע” צבר ביוטיוב מיליון וחצי צפיות בתוך חמישה שבועות כשיצא ב-2009. לאחרונה נוסף לרפרטואר הזה השיר “יא בינתי”, ועליו מספרת כרמית: “ליאור היה צריך להוציא אותו ולא הספיק, אז הוצאנו את השיר במלאות 30 למותו. הוא כתב אותו לטליה”.

[embedded content]

קשה לך לשמוע את השיר הזה בבית?
“קשה לי, אבל אני שומעת, וזה לוקח אותי למקום של ‘איך זה קרה’. למה לא דיברתי איתו? אולי משהו הפריע לו? אולי פישלתי, אולי פספסתי? כל הזמן דאגתי לו, ועכשיו לא קל לי עם המקום שהילדים שלי נמצאים בו. לא ידעתי שזה יקרה, את אורי הבאתי לעולם בגיל 43. לא חשבתי שככה זה ייגמר להם”.

כרמית גרינבוים (צילום: עופר חן)
חליפה: בוטיק נעמי | צילום:
עופר חן

לדיכאון מהסוג שתקף את ליאור לאחר ההפסד במשפט – דיכאון שהוא עצמו דיבר עליו בגלוי בריאיון שהעניק לפני כשלוש שנים לסמדר שיר ב”ידיעות אחרונות” – עלולה להיות השפעה מרחיקת לכת על כל קשר בחייו של אדם, על אחת כמה וכמה על מחויבויות הוריות. אבל כרמית אומרת שליאור תמיד היה “האבא הכי טוב. הוא חיכה לילדים ועטף אותם באהבה, לא רק בימי שני ורביעי. אורי היה מתקשר ביום חמישי – ‘אבא, אני רוצה לבוא’ – וליאור היה עונה ‘ברור, בוא’. הוא היה מפנה, דוחה, הכל בשביל הילדים שלו, נתן להם לעשות מה שהם רוצים. הוא לא היה יכול לכעוס עליהם, והם מצדם אהבו אותו אהבה ענקית. הם היו חולים עליו”.

מה הם היו עושים ביחד?
“ליאור היה הולך לבית הכנסת עם שליו ואורי בימי שישי, אבל זה לא רק זה. שליו היה יוצא מהעבודה ושותה אצלו כוס קפה, היה חוזר בערב ורואה איתו משחקי כדורגל. ליאור זה בית”ר ירושלים, שליו גם. הילד היה משמיע לו שירים שהוא הלחין וכתב, וליאור היה מפרגן לו”.

שליו יהיה זמר?
“אני מאמינה שכן, הוא כותב ומלחין ומנגן בפסנתר. כל השנה האחרונה הוא דיבר על זה עם ליאור, הם היו שרים ביחד והיו להם חוויות מאוד טובות. גם אורי מאוד מחובר למוזיקה ומדבר על אבא שלו כל הזמן. אתמול הוא לא הפסיק לשמוע את ‘יא בינתי’ ואמר לי, ‘איזה באסה שאבא כבר לא פה, כל כך היה כיף איתו’. הם נזכרים איך הוא היה עושה איתנו צחוקים, ואני בוכה”.

איך סיפרת להם על מה שקרה לליאור?
“הגיעה פסיכולוגית של בית הספר ושל העירייה, ואיתה סיפרתי להם הכל מההתחלה, את כל השלבים – שהוא לא הרגיש טוב, הלך לישון ובסוף מת. זה היה קשה, אבל סיפרתי את זה כמו שצריך כי ידעתי שהשיחה הזאת תהיה הכי חשובה, מה שילך איתם קדימה ולא משנה באיזה גיל”. 

איך את קוראת את התגובה שלהם לאובדן שלו?
“שליו עדיין לא מאמין, אורי כל הזמן מדבר עליו, ובגלל שטליה הייתה בחוג כשליאור היה אמור לאסוף אותה, היא לא רצתה להמשיך בו וביטלתי אותו”.

בשבילם, בשבילך – את מרגישה שליאור היה מוערך?
“מאוד. ברדיו, בטלוויזיה, כל יום אני מגלה משהו אחר שעשו כמחוות עבורו לאחר מותו. ראיתי את זה בשבעה, בתקשורת, באומנים שבאו. אנחנו מרעננה, וראש העיר חיים ברוידא הגיע ואמר שהוא מתכוון לקרוא כיכר או רחוב על שמו. מבחינתי ליאור היה אבן דרך במוזיקה המזרחית האותנטית, השורשית”.

את הולכת להמשיך את המלחמה שלו?
“ממש לא, יש לי להתעסק בילדים שלי. הם קטנים ומתמודדים עם המוות הפתאומי של אבא. אבל אם את שואלת על צדק בשבילו, אז מה שצריך לקרות זה שהיצירה של ‘הפרויקט’ תהיה על שמו”.

מה את מאחלת לך ולילדים שלך?
“אושר, בריאות, ושיסתכלו תמיד קדימה ותמיד על חצי הכוס המלאה. שהערכים שהם קיבלו – צניעות, כבוד ושוויון – תמיד ילכו איתם. אנחנו תמיד תמיד נזכור את ליאור, נאהב אותו ונתגעגע אליו”.

מ”הפרויקט של רביבו” נמסר בתגובה: “הטענות שמוצגות בכתבה ממשיכות את מסע השקרים וההכפשות חסרות הבסיס שחווינו לאורך השנים על לא עוול בכפינו. בית המשפט בשתי ערכאות דחה אותן על הסף וקבע פיצוי לפרויקט של רביבו על עוגמת הנפש. לאורך השנים בחרנו שלא להגיב ולא להכנס לעימותים והכפשות, כי לשון הרע זו לא דרכנו. בימים אלו אנחנו ממשיכים בשליחות שלנו – הפצת אור, אהבת חינם וחיזוק עם ישראל וכוחות הביטחון.  אנו משתתפים בצער המשפחה על פטירתו של ליאור פרחי ז”ל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים”.

צילום: עופר חן | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: קרן אדרי | שיער: אלי מלכה | הפקה: טל פוליטי

This post was originally published on this site

כתיבת תגובה