שלדי רכבים ובתים שנחרבו: תמונות ההרס ממטולה

מטולה כמו שלא יכולתם לדמיין: התמונות שמגיעות מהמושבה שהייתה פעם יעד לטיולי משפחות וחופשות, מזכירות את אלו שמגיעות מאזורי הקרבות הכי מדממים בעולם. תמונות של הרס בלתי נתפס, של בתים שוממים מתושבים, ורחובות ריקים. כעת, אחרי חצי שנה שבה העיירה הקטנה – היחידה בישראל שעטופה בלבנון משלושה כיוונים – מפונה מתושביה וחוטפת שיגורים מדי יום. הערב (חמישי) ב”עובדה” איתי אנגל פגש את האנשים שנלחמים על העיר, ולא מוכנים לוותר. אלה שהקימו חמ”ל סודי, שמנהל למעשה את הקו הראשון של הלחימה – ושממנו רואים את הכול.

המצלמות הוסתרו, התושבים הפכו לעיניים של הצבא

כבר חצי שנה עברה מאז 7 באוקטובר, מאז שהמושבה מטולה עומדת נטושה לראשונה מזה מאה שנה. מי שנותרו בה הם ראש המועצה, דוד אזולאי, וחברי כיתת הכוננות. את מקום התושבים מילא הרס ועזבון. “חיזבאללה ירו על האמצעים של צה”ל בתחילת המלחמה”, מתאר טל לויט, חבר כיתת הכוננות. “זה עצר את העיניים של הצבא. מזה נולד הרעיון בעצם, שיש מצלמות במטולה, ואנחנו נהינו בעצם העיניים הקדמיות של צה”ל”.

מייד אחרי הטבח הנורא בעוטף, הסתירו חברי כיתת הכוננות מצלמות נוספות ברחבי העיר, והם דואגים כל העת לשנות את מיקומן. מכאן הם מזהים את הפגיעות הרבות בשטח המושבה, אבל לא פחות חשוב מזה, גם מאתרים את מקורות הירי של חיזבאללה, ומסמנים לצה”ל, איתורים שניתן לתקוף. וחיזבאללה מצידו, הוא צופה גם כן, מתעד, ויכול לראות כל אדם המסתובב ברחובות המושבה. כך למשל, גם נפגע ביתו של טל עצמו, כאשר שעות אחרי שקפץ אליו, טילי נ”ט פילחו את הבית, שבלב המושבה.

בשגרה, לויט עצמו הוא בכלל חקלאי, איש משפחה, דור שישי במטולה, אבל כבר למעלה מחצי שנה הוא לא זז מהחמ”ל, ישן מתחת לפני הקרקע. “זה לא קל, האישה לא לידך, הילדים – אתה רוצה להריח אותם בבוקר. מתגעגעים לזה”, הוא משתף.

לא מפקירים את מטולה

בזמן שאחיו טל לא מוריד את העיניים מהמצלמות בחמ”ל, יוסי לויט, מנסה להמשיך לעשות חקלאות. רבים מהמטעים נמצאים כל כך קרוב לגבול עם חיזבאללה, שלא ניתן לעבד אותם. יוסי צריך גבעות שיסתירו אותו, ורק כשמגיעים לאחד המטעים הקרובים לגבול, בו העצים קירחים והתפוחים המרקיבים על האדמה – אפשר להבין כמה אנושה הפגיעה שספגו חקלאי אזור הצפון. “ב-2006, במלחמה, הגענו לשטחים כל יום, קוטפים, מכינים”, מסביר יוסי. “השנה פשוט התנתקות”.

הבתים של תושבי מטולה העזובה עדיין כאן וצריך לדאוג להם. לוודא לאטום את הנזקים הרבים, ואם צריך, אפילו להאכיל את החיות שנותרו מאחור. כל פעילות כזו דורשת מדוד אזולאי, ראש המועצה, ומחברי כיתת הכוננות להגיע לרחובות במטולה בזמן שחיזבאללה לא מפסיקים לירות לכיוונם. בעלטה מוחלטת או תחת ערפל כבד, הם מנסים להציל את מה שעוד אפשר. “זה פשוט לבכות, זה כאב לב”, מסביר דוד אזולאי. “מטורף לראות ככה את הבתים”. 

תגיד, ראש מועצת מטולה זה תפקיד שהיום רוצים לעשות?

“לא, ממש לא . אין תושבים. ראש מועצה למה? לראות את מה שאנחנו רואים? להסתתר כמו גנבים בין כל מיני בתים?”

“גם רוחות רפאים לא מגיעות”

יש רק מקום אחד שמסוכן יותר מהרחובות במטולה, וזהו מוצב נרקיס שבקצה המושבה, ממש על הגדר עם לבנון. כשחיזבאללה הורידו את המצלמות של צה”ל בימים שאחרי שבעה באוקטובר המוצב הזה היה היעד העיקרי שלהם. ומאז חזבאללה ממשיכים בירי כמעט כל יום – נ”ט, מל”טים מתאבדים, מרגמות, טילים, ניסיונות להסתנן לבסיס.

“גם רוחות רפאים לא מגיעות לפה” מברך הש”ג שמוצב בכניסה למוצב. בפנים, הכל מתנהל מתחת לפני הקרקע, עד שיוצאים לפעילות בפאתי העיירה עדייסה בלבנון הסמוכה ואיתי אנגל איתם. “אנחנו נעים באזורים שהם אזורים חשופים לאויב, אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו נעים בצורה סופר חשאית, סופר מבצעית, עושים את מה שאנחנו עושים וחוזרים חזרה הביתה בשלום וכמה שיותר מהר” מתדרך המ”פ בחטיבת כרמלי, רס”ן עידן. הוא בכלל היה הסמ”פ עד לשבעה באוקטובר, בו המ”פ שלו נפצע והוא נכנס לתפקיד.

“אנחנו נעים באזורים שהם אזורים חשופים לאויב, אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו נעים בצורה סופר חשאית”

רס”ן עידן, מ”פ בחטיבת כרמלי

במטולה, ובישובים הסמוכים, ניתן למצוא גם כוחות צבא נוספים, למשל לוחמי גדוד 869, שעושים שימוש ברחפנים. “יש פה שיתוף פעולה שהוא צמח בזמן הלחימה עם התצפיות האזרחיות והתצפיות שלנו, ויצרנו ממש חמ”לים משותפים. אני חייב להגיד לך שאלה שיטות שלא חשבתי עליהן לפני המלחמה”, מודה סא״ל רועי הורוביץ, מפקד הגדוד. הרחפנים שלהם, מאתרים פעילים המתחבאים בתוך בתי האזרחים הלבנונים שפונו. 

“אנחנו המגן האנושי של המדינה” 

בערב, חברי כיתת הכוננות יושבים ומדברים, מנסים להסביר, מה לשיטתם צריך ואפשר לעשות. “פשוט להיכנס בצורה אגרסיבית, לתת אמירה, להרחיק את הנבלות האלה מפה ואז אנשים יוכלו לחזור”, מסביר עופר עמוס, רבש”צ מטולה. “אנחנו התחלנו לדבר באנגלית אוקספורדית, צריך לדבר ערבית” מוסיף בזעם אביב עזוז, חבר כיתת הכוננות.

יוסי לויט, יושב סביב השולחן גם הוא ומתאר בפשטות את מה שרבים כאן חשים. “אני, לדעתי, זה בכלל נוח למדינה כי לשיטתה אם אנחנו נתחיל בלחימה המחיר שאנחנו נשלם הוא לא יהיה במטולה וקריית שמונה, הוא יהיה בתל אביב, הוא יהיה בניינים נופלים. ולא נראה לי שהמדינה עכשיו ערוכה להתעסק עם הדברים האלה. אז אנחנו המגן האנושי כרגע של המדינה”.

מצאתם טעות לשון?

This post was originally published on this site