הבוקר (ראשון) פרסמנו כי בישראל נערכים לתרחיש שבמסגרתו כבר השבוע יגיש בית הדין הבין-לאומי הפלילי בהאג צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ”ל הרצי הלוי. מהן המשמעויות של ההליך? שאלנו את פרופ’ יובל שני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
מהו ההליך בבית הדין?
בית הדין הבין-לאומי הפלילי בהאג מקבל תלונות, או ממדינות או מאינדיבידואלים, ועל סמך אלו הוא פותח בבדיקה של מה שהוא מגדיר כ”סיטואציות” – מצבים, שבהם יש חשדות לביצוע פשעים בין-לאומיים שכלולים בסמכות בין הדין.
אם התביעה משתכנעת שיש בטענות ממש, אחרי הבדיקה המקדמית, היא מבקשת מבית המשפט רשות לפתוח בחקירה רשמית. לאחר מכן, כאשר מתגבשת תשתית ראייתית נגד החשודים, התביעה יכולה לבקש מבית המשפט להוציא צווי מעצר נגדם או לבקש מבית הדין לזמן אותם להתייצב למשפט.
נגד מי מתנהלת התביעה?
בית הדין בהאג הוא בית דין פלילי ולכן הוא מנהל תביעות נגד פרטים ולא נגד מדינות. צווי המעצר יוגשו נגד פרסונות, לא נגד אנשים בעלי תפקיד כזה או אחר.
יש פשעים במשפט הבין-לאומי שבהם יש התייחסות לאחריות פיקודית, לדוגמה אם אדם מכהן כראש הצבא והצבא במהלך כהונתו הורה לבצע או לחילופין לא מנע פשעים, הוא עשוי לשאת באחריות שנובעת מן התפקיד – אך הבדיקה תמיד קשורה במעשים או במחדלים שהאדם הפרטי ביצע או שלא.
מהי שכיחות ההליך?
בבית הדין הבין-לאומי בהאג, שפועל מתחילת שנות האלפיים, מתנהלים משפטים נגד 51 נאשמים מרחבי העולם, ב-31 תיקים – חלקם נגד יותר מנאשם אחד. במקרה של רוסיה למשל, ב-2023 הוצאו צווי מעצר נגד הנשיא ולדימיר פוטין ונגד הנציבה הרוסית לזכויות ילדים, ולפני זמן קצר אף הוצאו שני צווי מעצר נוספים נגד שני גנרלים רוסים. במקרה הזה, צווי המעצר לא מומשו כיוון שהחשודים לא הסגירו את עצמם לבית הדין ואף מדינה שחברה בבית הדין לא הסגירה אותם.
reuters
מתי החלה הבדיקה בעניין ישראל?
הבדיקה נגד ישראל לא החלה בתקופה האחרונה, כבר שנים שמגיעות לבית הדין תלונות, בעיקר מצד ארגונים פרו-פלסטיניים ומצד הרשות הפלסטינית. בסבב הבדיקה הנוכחי אנחנו נמצאים החל מ-2015, כאשר הרשות הפלסטינית ביקשה מבית הדין להפעיל את סמכותו ולחקור פשעים שבוצעו בשטחים מ”צוק איתן” ואילך. מקור סמכותו של בית הדין נובע מהצטרפותה של הרשות לבית הדין, שמאפשרת לו מחד לחקור פשעים שבוצעו בידי פלסטינים ומאידך לחקור פשעים שבוצעו בשטחי הרשות.
התהליך שהחל לפני כמעט עשור נקשר לסבבי הלחימה הקודמים בעזה, והובא בפני בית הדין פעמיים, גם אחרי “צוק איתן” וגם אחרי “עופרת יצוקה”. ב-2019 החליטה התובעת של בית הדין לעבור מבדיקה מקדמית לחקירה בנושא הפשעים שבוצעו בשטחים הפלסטיניים או על ידי אזרחיים פלסטינים, אך זו עמדה תלויה עד לימים שלאחר 7 באוקטובר – כאשר התובע החדש קארים חאן הודיע כי הוא מתכוון לתעדף את החקירה ולמקד אותה במאורעות שקרו בישראל, תוך שהוא רואה עצמו מוסמך לדון במעשי חמאס. חאן ביקר בישראל, במחסום רפיח וברמאללה.
בגין מה יוצאו צווי המעצר?
עד שלא יפורסמו, לא ברור מהם הנושאים שבגינם בית הדין יוציא צווי מעצר. ככלל טענות הגורמים הפלסטינים הופנו כלפי ישראל בשלושה מישורים: הרעבת אוכלוסייה – הגבלות על כניסת סיוע הומניטרי לרצועה בעיקר בשלביה הראשונים של המלחמה, העברת אוכלוסייה – טענות נגד העברת האוכלוסייה מצפון הרצועה ומניעת חזרתה לצפון שעשויה להוות פשע של גירוש, וטענות שישראל באופן נרחב לא מקיימת את עקרון המידתיות בכך שהיא פוגעת גם במתקנים שחלקם אינם צבאיים תוך פגיעה באזרחים.
מהתרשמותו של פרופ’ שני, על סמך התבטאויותיו של התובע, הנושאים שקשורים למצב ההומניטרי הם אלו שיעמדו בבסיס התביעה.
ישנם מקרים דומים של מנהיגי מדינות אחרים?
צו מעצר הוצא נגד קאדפי בלוב, ויש כרגע עדיין צו מעצר גם נגד הבן שלו סיף אל-אסלאם קדאפי. צו מעצר נוסף שעדיין עומד תלוי הוא נגד נשיא סודן עומר אל-באשיר. צו מעצר נוסף הוצא נגד ג’וזף קוני, ראש ארגון הטרור הרצחני באוגנדה. צווי מעצר דומים עשויים להיות מוגשים נגד ראשי החמאס על בסיס אותו המודל, בעקבות תלונות שהגישו משפחות חטופים. על אף שכרגע לא ברור אם אכן יוצאו צווי מעצר ומתי, אילו יוצאו צווי מעצר נגד ישראלים, ככל הנראה יוצאו גם נגד ראשי חמאס.
מעצר דומה התרחש בעבר במדינה דמוקרטית?
אין לנו דוגמאות כרגע לצווי מעצר שהוצאו נגד מנהיגים של מדינות דמוקרטיות. היו חקירות בשעתו נגד ארה”ב ובריטניה שקשורות לאחריות פלילית של בריטניה על הלחימה בעיראק ושל ארה”ב על הלחימה באפגניסטן – אך הן לא הובילו לכתבי אישום.
אם יוגשו כתבי אישום בשלב הנוכחי, הם יוגשו על בסיס תפיסה לפיה מערכת המשפט הישראלית לא טיפלה בצורה מספיק יעילה בחשדות שמייחסים לישראל.
מהן ההשלכות המיידיות של הצווים?
חשוב לציין שלעיתים בית הדין משתמש בפרקטיקה של צווי מעצר סודיים, כלומר כאלו שהוצאתם אינה מתפרסמת. בין אם הצווים אכן יפורסמו ובין אם לא, המשמעות היא שברגע שהוצא צו והחשוד שנגדו הוגש מגיע למדינה שחברה בבית הדין – אותה מדינה לשיטת בית הדין מחויבת לעצור אותו ולהעבירו למשפט.
ישנו ויכוח ארוך שנים לגבי השאלה האם תרחיש שכזה תקף לגבי חשודים שיש להם חסינות דיפלומטית כמו ראש ממשלה או שר חוץ, אולי גם שר ביטחון. בעבר היו מקרים שמדינות לא מימשו את הצווים על בסיס טענות לחסינות דיפלומטית ובית הדין קבע שהן הפרו כך את חובותיהן אליו. כלומר, יש סיכוי שמדינות יראו עצמן מחויבות למימוש הצו.
ארה”ב, רוסיה וסין אינן חברות בבית הדין – ולכן לשם יוכלו חשודים להגיע בלי חשש. למדינות אירופה שרובן חברות בבית הדין יהיה מאוד מורכב להגיע – וניתן להניח כי יעשו ניסיונות לעצור אותם ולהסגירם. מקרה דומה אירע עם ראש ממשלת קוסובו שנעשה ניסיון לעצור בבריטניה, על רקע הליכים נגדו בבית המשפט האזורי.
בשלב זה, באילו צעדים ישראל יכולה לנקוט?
המאמצים העיקריים אמורים לקרות עוד לפני שמוצאים צווי מעצר. אחרי שאלו מוגשים אפשר לתקוף אותם בהליך המשפטי עצמו. לדוגמה, סגן נשיא קניה התייצב בבית הדין ונלחם על חפותו וההאשמות נגדו בוטלו. ההתמודדות בהליך המשפטי תוך הצגת טענות הנגד מחייבת התייצבות בבית הדין עצמו. אם מחליטים שלא להיענות לצו, ישנה השיטה שבה נוקט הנשיא הרוסי פוטין – שהחליט להתעלם ממנו ולא לבקר יותר במדינות החברות בבית הדין.
מהרגע שניתן, מהו התוקף של הצו?
הצו תקף באופן בלתי מוגבל עד שבית הדין מבטל אותו.
האם ישנם גורמים נוספים שעשויים להיעצר?
אם אנחנו יודעים שיש צו שהוצא בגין מעורבות בהחלטה או בפעולה מסוימת, אזי כל מי שהיה מעורב בביצוע שלה עשוי במובן מסוים להיות במעין קבוצת סיכון, כך שיכול להיות שבית הדין ינסה להרחיב את מעגל האחראים או את מעגל החשודים ולכלול גם דרגים נמוכים יותר.
ההחלטה הזו תלויה בנושאים הספציפיים שבהם יתמקד בית הדין, כאמור יכול להיות שלא נדע מה הם. העובדה שבית הדין מצא ראיות להעמיד לדין ישראלים מסוימים, מעמיד כשלעצמו ישראלים נוספים בסיכון, אך לבית הדין אין את המשאבים לטפל בכל עבירה של כל חייל ולכן הוא מטפל בהפרות יותר דרמטיות, בדגש על אלו של דרגים יותר בכירים – כך שחיילים בסדיר ככל הנראה לא נמצאים בסיכון.
