אחד הרגעים העיתונאיים הכי עוצמתיים של שידורי 7 באוקטובר קרה דווקא כשעיתונאי פשט מעצמו את מגבלות התפקיד: תמיר סטיינמן, שקיבל עוד ועוד הודעות מבוהלות מחבריו בעוטף, ויתר על האחריות שהמקצוע מחייב והחל להקריא אותן בשידור חי – בתקווה שכך יעזור להכווין את הכוחות, שחלקם הגיעו מאוחר מדי. הנסיבות כרגע יותר מדיניות מאשר צבאיות, אבל הן קריטיות בדיוק באותה מידה. ואת מקומו של סטיינמן תפס הפעם עמיתו לחדשות 12, ירון אברהם.
אחרי שבעה חודשים עמוסי אנונימיות עלובה בקרב גורמים מדיניים, גורמים ביטחוניים וגורם מדיני בכיר אחד – אברהם בחר לעשות את המעשה הנכון, גם אם הלא-עיתונאי, ולחשוף את המניפולציה שכבר שנים שקופה לכולם. “אני מסרב לשתף פעולה עם המשחק הזה”, הודיע אחרי שתקצר שתי הודעות בהולות ומבוהלות ש”גורם מדיני” הוציא במהלך השבת, בסיום שבוע נוסף שבו כל מהדורה נפתחה בכותרת על “שעות קריטיות”. עכשיו, כך נראה, הן קריטיות יותר מאי פעם. אברהם הסביר לאחרוני הצופים שעוד לא הבינו ש”הגורם המדיני הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמוציא את ההודעה הזאת מלשכתו”. הוא אף הדגיש ש”ההודעה הזאת איננה מבוססת על דעתו של כל קבינט המלחמה”.
בשעה שאברהם הסיר את המסכה שהיה צריך להסיר מזמן – ורגע לפני שציטט “גורם ביטחוני בכיר” (אירוני משהו) ואת פרשנותו על הנזק שגרמו אותן הודעות של נתניהו – תמר איש שלום בחדשות 13 נקטה בטקטיקה דומה. שניהם בטח יחטפו מתקפת רעל על הראש ביממות הקרובות, אולי היא כבר התחילה. אבל האומץ המאוחר של שני העיתונאים האלה, ושל המערכות שמן הסתם גיבו אותן, הוא לא רק ניצחון קטן של האמת על פני השקר. הוא גם הפסד של תפיסת העולם שמוליכה את נתניהו מודל 2024: הכניעה. נכנע לחברי הקבינט מימין, נכנע לחברי הקבינט משמאל, נכנע ללחצים של ביידן, נכנע למניפולציות של סינוואר. נכנע בכל פעם שבה הוא זורק את סיסמאות “לא חמאסטן” (ואז “ניצחון מוחלט”, ואז “רפיח”) כשהוא יודע שהוא מהתל בתומכיו כבר חודשים. נכנע כשטקס המשואות מתנקה מאזרחי ישראל, ואולי מנציגי הכנסת, רק כדי לעשות נעים בגב לממשלה הצרה והשברירית שלה. אחרי שבמשברים קודמים יכול היה להפיל את סירובו להתראיין על כלי התקשורת, הפעם אפילו לערוץ 14 הוא לא מגיע. הנה, שוב הוא נכנע.
לא בטוח שנתניהו באמת מונע עסקה באופן יזום וממניעים פוליטיים. ספק אם קיים אדם בישראל שלא רוצה לראות כמה שיותר חטופים חוזרים, כמה שיותר בריאים וכמה שיותר מוקדם. אבל במקום שההנהגה, התקשורת והאזרחים ינהלו על זה דיון בוגר ומנומק – גורם מדיני בכיר חושב שכולם טיפשים עד כדי כך. שאפשר לתדרך באנונימיות כדי להרגיע את חברי הקואליציה, שאפשר להעלים עין כשהפסקות אש מוכרזות לא מעל פודיומים אלא בהדלפות לעיתונים אמריקאיים, שאם ימשיך להתעלם מהחטופים ששוחררו, מהמשפחות של אלה שעוד שם, משורדי הקיבוצים, אולי הם פשוט יפסיקו להוות מטרד. אז תכף יודיעו שירון אברהם הוא חלק מגוש השמאל, שהוא חדל להיות עיתונאי. בינתיים, בכוכב המציאות, הדבר היחיד שהוא חדל להיות זה כלי למערך הדוברות של פוליטיקאי.
ואין מה להשלות את עצמנו, 4 במאי לא יהיה יומם האחרון של הגורמים עלומי השם בדיווחי החדשות. גם ככה סביר שבקרוב יהיו בחירות, ואז פריימריז בליכוד, ואז כל בכירי המפלגה יציצו מהמחילות כדי להדליף ציטוטים פחדניים בלי לעמוד מאחוריהם. אפילו אלופי מטכ”ל החדשים בטח ילמדו עוד מעט איזה כיף זה לעורר מהומות כשאתם לא חתומים עליהן. אבל יכול להיות ש-4 במאי הוא לא יום ככל הימים, אלא יום שבו אכן ייפול הפור לאן הולכים. ואם השעות האלה קריטיות כפי שכל הצדדים רוצים שנחשוב, זה לא היום לדבר בו בשם “גורמים מדיניים”. מי שרוצה להעביר מסרים, שידבר בשמו או שיבוא לאולפנים. מי שמפחד ונכנע, שיבין שלפחות להיום זה הפסיק. ולמרות שירון אברהם, תמר איש שלום ויתר הפרשנים והצייצנים שהזכירו את מילת ה-נ’ עשו היום פעולה אנטי-עיתונאית, דווקא בזכותה הם הפכו לגורמים עיתונאיים בכירים.
