שבעה חודשים שעשרות אלפי מתושבי הצפון מפונים מבתיהם. צפי לחזרתם הביתה? אין, כשלפי הדיווח ראש הממשלה בנימין נתניהו התבטא לאחרונה כשאמר: “מה כבר יקרה אם יחזרו כמה חודשים אחרי ה-1 בספטמבר?”.
יחיאב צורי, תושב קריית שמונה שסופגת הפגזות רבות מאז פרוץ המלחמה, זועם. “אני מדבר כרגע מקריית שמונה. משפחתי, אשתי והילדים, נמצאים ביישוב ליד ראש פינה. אני מדבר ויש לי אדרנלין, כי אני על המרפסת וכל רגע אני יכול לקבל טיל. יש בתים לבנוניים שצופים. דרוש אומץ כדי לעמוד פה ולדבר”.
“העיר נטושה, ללא חיים, שבעה חודשים עוד מעט. שבעה חודשים שהילדה שלי, שבחינוך מיוחד, לומדת בגן בחינוך רגיל. שבעה חודשים שבני נוער לומדים שלוש שעות ביום, בכיסאות של בית ספר יסודי – כי זה מה שהצליחו לארגן. שבעה חודשים שאין כלכלה, אין תיירות, אין חיים, ואין לנו על מי להסתכל – כי אין פה מי שמוביל את הספינה”.
וגם התאריך 1 בספטמבר כבר לא כזה קדוש בעיני ההנהגה.
“כף רגלו של ראש הממשלה לא דרכה פה מעולם: לא בקריית שמונה, לא במטולה, לא במרגליות. איזו מין מנהיגות זו? לפני שהוא מדבר על להאריך ומה יקרה אם נחזור כמה חודשים אחרי, שיבוא ויראה מה קורה פה. לדעתי הוא לא מנותק, הוא יודע בדיוק מה קורה פה, וזה הופך את זה ליותר חמור. הוא יודע בדיוק מה המשמעות לאנשים שרשמו את הילדים שלהם ל-1 בספטמבר. עוד פעם יעקרו אותנו? עוד פעם יגידו לנו ‘תלכו, תבואו’? מה אנחנו, עדר כבשים? יש פה אזרחים נורמטיבים שנלקחה מהם כל העצמאות שלהם. הם תלויים במדינה, תלויים בבעלי הדירות שכל שני וחמישי מעלים להם את המחיר כי יודעים שאין להם לאן ללכת. זו המציאות שלנו. הקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. השאלה לא רק מתי נחזור, אלא האם יהיה לנו לאן לחזור כי קריית שמונה מופצצת”.
באופן אישי, אתם מתכננים לחזור?
“אשתי בשום פנים ואופן לא מוכנה לחזור, אם לא יהיה פה שינוי מציאות. לא נחזור תחת הסכם רופס. עם מי רוצים לעשות הסכם? עם ארגון טרור שמהות חייו זה להשמיד אותנו? איזה הסכם? על מה הסכם? אני פותח חדשות, מהדורות מרכזיות, ולא שומע על הצפון. מעלים את גיא ורון לדקה וחצי סקירה – וזהו. חבל ארץ שלם משותק. אנשים לא יודעים מה יהיה איתם מחר. זה גומר את העורף. צריך למחוק לשר הביטחון את הטייטל ‘ביטחון’. איזה ביטחון? תנו לנו אופק, תדברו איתנו. ראש הממשלה מתעלם. זה הכי גרוע להתעלם. אם אתה לא מצליח להשיב את הביטחון תגיד: ‘חברים, תיערכו לעוד שנה-שנתיים-שלוש, כי לא תחזרו לבתים שלכם’. שאנשים יידעו מה קורה, עם כמה שזה כואב – וזה כואב, כי זה חבל הארץ הכי יפה במדינה”.
כשאתה שומע שרבים חושבים לא לחזור לקריית שמונה, הבטן מתהפכת?
“מתהפכת לגמרי. כואב הלב. יש פה אנשים כל כך טובים וחמים, האזור כל כך יפה. קריית שמונה הולכת לאחור. הבן אדם שמוביל את הספינה לא מדבר איתנו, מתעלם התעלמות מוחלטת. אנשים רוצים לדעת מה יהיה איתם מחר, מוחרתיים. שומעים כל הזמן על הדרום. גם אני קורא לשחרר את החטופים, אבל צריכים לעשות ניתוק בין שתי הזירות. מה יהיה פה אחרי שנחזור? כל פעם כשיצוץ משהו בדרום יפתח לנו משהו בצפון? חייבים לנתק את הקשר, לטפל פה בבעיה ולהשיב את הביטחון בכוח. שבעה חודשים שאנחנו ממתינים, לא יוצאים להפגנות, לא יוצאים למחאות. נותנים למדינה ולצה”ל לעשות את תפקידם. מה זה מדיניות הגנה? לא יכול לקרוא כבר ‘צה”ל תקף את משגרי הירי’. שבעה חודשים שחיזבאללה עושה מצה”ל בדיחה, מחליש את צה”ל. יש לנו צבא מאוד חזק, אנחנו מאמינים בו, אבל לא מורידים פה הנחיות. רוצים לגמור את זה בהסכם רופס”.
