ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה: בכיכר גטו ורשה ב”יד ושם” נפתחה הערב (ראשון) עצרת הזיכרון לששת המיליונים, בסימן “הקהילה היהודית ושִברה”. נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו יישאו דברים, ויו”ר מועצת יד ושם ושורד השואה, הרב ישראל מאיר לאו, יעלה את אבוקת הזיכרון.
בעצרת יודלקו 6 משואות זיכרון בידי שורדי השואה: פנינה חפר, אלגרה גוטה, אריה איתני, ראיסה ברודסקי, מיכאל בר און ואיזי קביליו. בהמשך יישא דברים שורד השואה חיים נוי. בעצרת יעלו לשיר הזמרים נופיה ידידיה ורביב כנר, ויוקרא קטע בידי השחקנית יבגניה דודינה.
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בטקס: “בשעה זו, שעת הזיכרון, בפתחם של “הימים הנוראים” של הישראליות – אשר מתחילים הערב ויסתיימו ביום העצמאות השבעים ושישה למדינת ישראל – הילה של קדושה יורדת על הארץ ודממה עוטפת את כל בית ישראל. אבל זוהי איננה שנה רגילה. וזה איננו יום זיכרון רגיל. השנה, מדינת ישראל נמצאת במלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה”.
“בשעה זו, שעת הזיכרון, בפתחם של ‘הימים הנוראים’ של הישראליות – אשר מתחילים הערב ויסתיימו ביום העצמאות השבעים ושישה למדינת ישראל – הילה של קדושה יורדת על הארץ ודממה עוטפת את כל בית ישראל. אבל זוהי איננה שנה רגילה. וזה איננו יום זיכרון רגיל. השנה, מדינת ישראל נמצאת במלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה”.
“יקירינו, שורדי השואה – גיבורי התקומה, בני המשפחות ודורות ההמשך. מכובדיי ראש הממשלה – חבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב ראש הכנסת – חבר הכנסת אמיר אוחנה ובן זוגו, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – השופט עוזי פוגלמן ורעייתו; כבוד הרבנים הראשיים, הנשיא העשירי של מדינת ישראל – ראובן רובי ריבלין, שרים וחברי כנסת, ראשי מערכות הביטחון, המודיעין וביטחון הפנים, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, יושב ראש מועצת יד ושם הרב ישראל מאיר לאו, יושב ראש יד ושם מר דני דיין, שגרירים ונציגים דיפלומטיים, אזרחיות ואזרחי ישראל”.
“ב-11 באפריל 1945, כ”ח בניסן תש”ה, הגיעו כוחות צבא ארצות הברית, למחנה הריכוז בוכנוולד על אדמת גרמניה. שערי הגיהינום נפתחו. במחנה היו אז 4000 יהודים. נשים וגברים, זקנים וילדים. שרידים יחידים ממשפחות שלמות, נצר אחרון לקהילות ענפות שהיו לעפר ואפר. אחד מהם, כידוע, הוא אתה – הרב ישראל מאיר לאו שליט”א – לימים הרב הראשי לישראל ויושב ראש מועצת יד ושם”.
“למודי עולם של סבל ומוות, הם שכבו על דרגשים. צמאים, מורעבים, מותשים וחולים. בני משפחותיהם עונו ונטבחו, נשחטו ונשרפו. הם היו בטוחים שהם לבדם בעולם. בין המשוחררים בבוכנוולד היה גם נפתלי פירסט בן השתים-עשרה. אסיר מספר 14026 B. בתמונה הזו – האייקונית – שצולמה בבוכנוולד מיד אחרי השחרור נפתלי שוכב על הדרגש העליון, מביט קדימה. מתחתיו שוכב אלי ויזל זכרו לברכה, מענקי הרוח של עמנו ולימים חתן פרס נובל”.
“נפתלי פירסט נולד בסלובקיה. שלוש שנים, מגיל תשע עד שתים עשרה – הוא היה בארבעה מחנות שונים בהם אושוויץ בירקנאו, שם הופרד מהוריו. “אנחנו הגחלים שלא כלו בשריפה הגדולה. אין עוד רבים כמוני שעוד זוכרים ומסוגלים לדבר על מה שהיה שם”, אמר נפתלי פעם, והוסיף: “אני מרגיש כאחרון השורדים. כמו העד האחרון”.
“בשבעה באוקטובר, במתקפה הרצחנית של חמאס, הייתה נכדתו של נפתלי, מיקה, עם בן זוגה אסיף ובנם בן השנתיים וחצי – נטע – בביתם בכפר עזה. הם היו סגורים בממ”ד קרוב ליממה, בלב המאפליה, בלי מים, בלי אוכל ובלי חשמל. קרוביהם וחבריהם – בהם אימו של אסיף – תמי, ובן זוגה – איתן – נטבחו; בתי השכנים שלהם הועלו באש; הם לא הפסיקו לשמוע צעקות אימה וירי. עשרה אחוזים, עשירית מהקהילה הקטנה של קיבוץ כפר עזה נספו בשבת הארורה ההיא, וקרוב לעשרים נפשות אהובות נחטפו למנהרות הטרור בעזה; ביום בו נרצחו ונטבחו הכי הרבה יהודים מאז השואה”.
“עם ישראל, אחיותיי ואחיי. לאורך עשרות השנים שחלפו מאז השואה, הבטחנו פעם אחרי פעם: “לעולם לא עוד”, ונשבענו שהעם היהודי לא יעמוד עוד חסר אונים וחסר הגנה. ועל אף כל זאת, ובשל כל זאת, מחזות השבעה באוקטובר טלטלו את כולנו, והדהדו בלב כולנו את זוועות השואה”.
“גם לי, גם אצלי – התיאורים של אימהות שהשתיקו תינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום מחבואם; של ילדים שנקרעו מהוריהם; ושל רוצחים נתעבים – שראו בנאצים מודל לחיקוי, ועינו, שרפו וטבחו משפחות שלמות – הדהדו את הנוראים שבקורות עמנו. אבל במיוחד ביום הזה, אני מבקש שנקשיב קשב רב לדבריו של נפתלי פירסט, שלאחר הטבח אמר לנכדתו מיקה כך, ואני מצטט: “זה דומה, זה מפחיד, אין מילים לתאר את האכזריות הזאת, אבל זה לא אותו דבר. זה לא שואה”. “שואה שנייה לא תהיה”.
“ואכן – זה לא שואה. זה לא היה שואה – מפני שהשואה הייתה התהום האפילה ביותר בהיסטוריה האנושית, בכל קנה מידה. לא היה בכל תולדות משפחת בני האדם, עוד רצח עם טוטאלי ושיטתי כל כך; בהיקף גדול כל כך – חוצה מדינות ויבשות! שנמשך זמן רב כל כך, כמו שואת היהודים”.
“אחד מכל שלושה יהודים בעולם, נרצח בידי מכונת ההשמדה הנאצית. באושוויץ בלבד, בית החרושת למוות, סמל הזוועה, נרצחו כעשרת אלפים יהודים בממוצע ביום! אבל סדרי הגודל של השואה, הם לא הסיבה היחידה. זה לא היה שואה מפני שיש לנו היום את מדינת ישראל, ואת צבא ההגנה לישראל. על אף שתוצאות האסון והתדהמה עדיין הולמות בנו; אנחנו לא שוכחים, שיש לנו את מה שאחינו הנספים בשואה יכלו רק לחלום עליו, רק לדמיין: מדינה וצבא משלנו. צבא שגם כעת נלחם במערכה שעוד לא תמה – על ביתנו הלאומי. בית של עצמאות ממלכתית”.
“אני אומר זאת באמונה שלמה וזכה – למרות האסון והאבל שעדיין מכים בנו: את הבית הזה שום-דבר לא יוכל להחריב. את העם הזה, העם שלנו, שעבר את השואה הנוראה מכל, ובנה לעצמו קוממיות במולדתו אלפיים שנה אחרי שהוגלה ממנה בכוח הזרוע – שום-דבר לא יוכל להכחיד”.
“אני שומע את החרדות, החששות והדאגות בקרב רבים בעם. אנשים שואלים אותי בדאגה עמוקה – מה יהיה? אני מבין את החרדות הללו, ועונה באופן חד וחלק: אני מאמין בנצח ישראל שלא ישקר. אני מאמין בעם ישראל, במדינת ישראל, ובחובתנו לשמור עליהם מכל משמר”.
“לשם כך, ביום הקדוש הזה, עלינו להתחייב יחד לשוב ולבנות את עצמנו, תוך הישענות על שלושה יסודות, שנחלשו לפני השבעה באוקטובר. ואלו הם: יסוד ההגנה העצמית, יסוד השותפות והאחדות ויסוד האמונה והתקווה”.
“היסוד הראשון: לעולם לדעת להגן על עצמנו בעצמנו. לעולם. שעה שאיראן ושלוחות הטרור שלה תוקפות אותנו – מדינת ישראל חייבת להמשיך ולפתח את היכולות להגן על עצמה בעצמה מפני כל סוג של איום ומתקפה; עם כוח מגן איתן ומתקדם, ובריתות מדיניות – עולמיות ואזוריות. שילוב שיבטיח לנו יתרון איכותי מוכח, ויבצר לעד את חוסננו כמדינה יהודית ודמוקרטית”.
“יסוד ההגנה נוגע כמובן גם לאחיותינו ואחינו בתפוצות ישראל ברחבי תבל, הנמצאים כיום תחת איום ומתקפה – בקהילות ובקמפוסים. אני פונה אליהם מכאן – מבירת הנצח של עמנו, ואומר: אנחנו עומדים אתכם כתף אל כתף כנגד מתקפת האנטישמיות, הטרור והשנאה שמופנית אליכם בימים אלה. מדינת ישראל אתכם. כולנו אתכם”.
“היסוד השני, הוא יסוד השותפות והאחדות. בל נשכח שטענתנו ההיסטורית למדינה, טענה שזכתה לגיבוי מלא ואישור של משפחת העמים ומוסדותיה – נשענת בין היתר על היותנו עם אחד, שזכאי למדינת לאום משלו. לכן, כשאני אומר אחדות – כוונתי להיותנו עם אחד. כשאני אומר אחדות – אני מתכוון הן לאחדות גורל והן לאחדות יעוד. כשאני אומר אחדות – אני מתכוון להיותנו עם אחד, שיש בו מגוון של עמדות, אמונות, אורחות חיים ותפיסות עולם. אחדות היא לא אחידות. ואינני מתכוון חלילה לפגיעה בתרבות הוויכוח, המחאה והמחלוקת הישראלית – שהיא חלק בלתי-נפרד מהדי.אן.איי שלנו כמדינה שיודעת לקבל הכרעות ובאופן דמוקרטי הטבוע עמוק בתוכנו”.
“אבל אסור לנו להתבלבל לרגע ולתת לפלגנות ולקיטוב לשלוט בנו. כי אויבינו לא מתבלבלים לרגע. אם לא נקשיב אחד לשני, אם לא נכאב אחד עם השני, אם לא נבין אחד את השני – למרות המחלוקות. אם נהפוך לקהילות, ומחנות, שכבר לא זוכרים מה מחבר ביניהם – אנחנו עלולים לאבד לא רק את עמנו האחד, אלא גם את מדינתנו האחת. עלינו לזכור כל העת: הלכידות הישראלית – הנדירה, האמיצה, היפהפייה שראינו בחצי השנה האחרונה, בחזית ובעורף, היא דמותנו האמיתית”.
“והיסוד השלישי הוא יסוד האמונה, הרוח והתקווה. האמונה העמוקה בצדקת הדרך, רוח הלחימה על עתיד טוב יותר, והידיעה הברורה שהתקווה תנצח. סיפורו של סגן מפקד חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים – אלוף משנה שמחה אפלבאום – הוא דוגמה מאלפת לכך”.
“שמחה – אסיר מספר 78524 מאושוויץ-בירקנאו, ופרטיזן – איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא קיים את הנדר שנדר בצעדות המוות: עלה ארצה, היה ממקימי הקיבוץ נצר סרני, והפך למפקד בצה”ל. בדבריו ללוחמים תוך כדי קרבות התופת ברמת הגולן, במלחמת יום הכיפורים, הישיר אליהם שמחה את מבטו, ואמר להם כך: “התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ, ומלחמת העולם באירופה”. “הכי נורא היה באירופה. הם לקחו את הוריי, את כל בני משפחתי, מבלי שאפשר היה אפילו להתגונן, להרים יד, לצייץ. מאז לא ראיתי אותם. אם אתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן? הנה לכם תשובה. אני נלחם, בחורים. אני נלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי – לא יקרה שוב”. כך אמר”.
“האמונה הזאת בצדקת הדרך, היא מקור רוח הלחימה של עמנו. רוח לחימה – למען התקווה, למען העתיד, למען הבניין הלאומי שלנו במולדתנו. ולמען השלום בתוכנו ועם שכנינו. רוח הלחימה הזאת היא של שורדי השואה, ושל לוחמי מערכות ישראל. זו רוח הלחימה של הדור הזה – של תושבי הנגב המערבי והצפון, ושל החברה הישראלית כולה – בחזית ובעורף”.
“וזו רוח הלחימה – על העתיד והתקווה – שהתרגשתי לראות בהגדה הקיבוצית של חברי קיבוץ בארי בקום המדינה, בה כתבו: “‘וְאַל נִשְׁכַּח, כִּי רַק בִּזְכוּתָם, וּבִזְכוּת כָּל הֲמוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל – הִגַּעְנוּ הֲלוֹם, וְכִי לְמַעֲנָם, וּלְמַעַן תֵּת נִיר לִשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל – אָנוּ נִלְחָמִים עַתָּה. אֵיתָן נַעֲמֹד בִּמְקוֹמֵנוּ כָּל רוּחַ רַע לֹא יְזִיזֶנּוּ. אָל מוֹרֵךְ, אָל עַצֶּבֶת בַּל תִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת!'”.
“אהובינו שורדי השואה – אתם גיבורי הַנֶּצַח שלנו. המורשת שלכם היא מורשת של תקומה, של גאווה, של תקווה. אתם מקור אמונתי היוקדת שהעם שלנו יכול לנצח הכול. הכול! אנחנו עוד ניטע, נִבְנֶה ונִבָּנֶה, אנחנו נשמור על האש הבוערת, ובעזרת השם אנחנו נמשיך ונוציא נצרים חדשים, כפי שאתם עשיתם – בשם העבר ולמען העתיד, ונוכיח לעולם כולו שעם הנצח כאן – מאז ולתמיד. עם ישראל חי! יהי זכרם של מיליוני אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואה על ידי הנאצים ועוזריהם – ברוך, וחקוק על לב האומה לדור דור”.
רה”מ בנימין נתניהו אמר בטקס: “שורדי השואה נותנים השראה כבירה לכולנו גם במלחמה הקשה. גם במלחמה הקשה אתם העדות לתקומה אחר הכחדת הקהילות, אתם גיבורי הרוח. המתקפה ב-7.10 לא הייתה שואה, לא בגלל שלא הייתה כוונה, אלא בגלל היעדר היכולת. הנאצים התכוונו לחסל את היהודים וחמאס רצו באותה כוונה”.
עוד אמר רה”מ נתניהו: “מרצחי חמאס עדיין מחזקים חטופים במרתפים. אנחנו מעוניינים להחזיר את כולם הביתה. אנחנו נילחם במפלצות חמאס ונשמיד את יכולותיו. אני אומר מפלצות, לא בגלל מעשה הזוועות שלהם, אלא כי הם משדרים את התמונות האלה. חיילנו מצאו בעזה עותק של היטלר מתורגם לערבית, בבית אחר הם מצאו טאבלט של ילדה עם תמונה של היטלר”.
“בדיוק כאן נעוץ ההבדל בין השואה לתקומה. בניגוד לשואה שבה היינו חסרי ישע, היום יש לעם היהודי יכולת להגן על עצמו. איובינו טעו טעות חמורה, הם רא בנו חברה חלשה ומפולגת. הם טעו וברגע האמת נעמדנו יחד כתף אל כתף, מלאה חוסן ועוצמה”.
“המבחן שלנו הוא להמשיך לעמוד יחד, רק ככה נבטיח את קיומנו. אנחנו נלחמים בחזית כפולה. צריך לומר בפשטות – האנטישמיות שהייתה חבויה במערב חוזרת. אמרו שאנחנו מפיצים מחלות, היום מייצרים עלילות שאנחנו עושים רצח עם. האמת היא הפוכה. על איזה רצח עם הם מדברים? אנחנו מנסים להכניס לעזה משאיות כדי למנוע משבר הומניטרי. האשמות השקריות מופנות אלינו, לא כי אנחנו לא עושים, אלא בגלל עצם קיומנו. רבים מאמינים לשקרים האלה כי אנחנו יהודים. השקר הפך לאמת, האמת הפכה לשקר”.
“חושך הפך לאור ואור הפך לחושך. טירוף המערכות האלה הגיע לקמפוסים הנחשבים ביותר במערב. יהודים סופגים הערות ואיומים. מרצים יהודים מוכים. מנפצים שמשות רכבים של יהודים, זה מזכיר דברים שקרו בגרמניה. הפעם זה קורה באמריקה של 2024”.
“בית הדין הבין-לאומי בהאג שנוסד כדי להבטיח שלעולם לא עוד שוקל להוציא צו מעצר נגד מפקדי מדינת ישראל. אם זה יקרה זה יפגע בזכות שלנו להגן על עצמנו. איזה אבסורד. הכוונה לכבול את ידינו באה מגורמים שונים בקהילה הבין-לאומית. אני מוסר להם מסר – לא תכבלו את ידינו. אם ישראל תצטרך לעמוד לבד היא תעמוד לבד. נמשיך להילחם ברוע האנושי. לבד”.
בתום נאומו פנה רה”מ נתניהו בשפה האנגלית לעולם. הוא חזר על המסר לגבי האג, ואמר: “השואה לא תקרה שוב. שום לחץ של גורמים בין-לאומיים לא ימנע מאיתנו להגן על עצמנו”. לבסוף אמר: “בתקופת השואה היינו חסר מגן וזעקותינו לא נשמעו. לא נחזור לימי החושך האלו. מדינת ישראל לא תרכין ראש בפני המרצחים ומחוללי האנטישמיות, נשמור על עמנו”.
>> עצרת הפתיחה, הטקסים הלאומיים ומצעד החיים: איפה ומתי יתקיימו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה
יד ושם בשיתוף עמותת שם נר יקיים מעמד הדלקת נרות זיכרון באוהל יזכור. הקהל המשתתף בעצרת יוזמן להדליק נר זיכרון הנושא שמו של קורבן שואה באוהל יזכור טרם כניסתו לעצרת. מחר (שני), יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הציבור הרחב מוזמן להגיע ליד ושם, לקבל נר זיכרון הנושא פרטיו של קורבן שואה ולהדליקו בככר גטו ורשה מהשעה 11:00 ועד לשעה 16:30.
יד ושם ממשיך בגביית עדות מצולמת בביתם של ניצולי השואה ברחבי הארץ, באיסוף שמות הנספים ובפרויקט “לאסוף את השברים” – לאיסוף פריטים מתקופת השואה. לתיאום צילום עדות בבית הניצול ולפרטים על ימי האיסוף של יד ושם: 02-6443888 collect@yadvashem.org.il
