מבט על אולם הייצור העצום של יצרנית האקדחים והרובים IWI ברמת השרון מלמד על הבהילות והלחץ חסרי התקדים שעולים מכל הכיוונים, בכל החזיתות. כל מכונות הייצור פועלות כאן בלי הרף ומסביב לשעון כבר יותר מחודש, גם בסופי שבוע, מספקות בכל יום מאות רובי סער ליחידות צה”ל שלוחמות בחזית ולכיתות הכוננות המתחמשות ואקדחים אישיים לשוק האזרחי שהתעורר מבוהל מאימת הטבח בדרום וזינק בחודש האחרון במאות אחוזים.
לא פשוט בכלל בימים האלה בתעשייה, ובמפעלי כלי הירייה שדרושים בבהילות לקו הראשון בחזית ובעורף קשה ומורכב שבעתיים. עובדים רבים גויסו למילואים בצו 8, ובמקביל הביקוש מהשטח מזנק. כ־40% מעובדי יצרנית הנשק אמתן מכרמיאל שבבעלות ראובן משה זדה וכ־20% מעובדי IWI שבבעלות תעשיין הנשק הוותיק סמי קצב גויסו בחודש האחרון למילואים. שתי החברות מנסות לקלוט עשרות עובדים מחליפים שיאיישו את רצפות הייצור וההרכבה כדי להיות רלבנטיים למרוץ החימוש הישראלי.
כבר בשבוע הלחימה הראשון גייס קצב את כל בני המשפחה, מהילדים והנכדים ועד לרעייה חיה, וריתק אותם לקווי הייצור ההרכבה. “כל מי שבא לסייע בימים האלה זה מבורך”, הוא אומר. “המצב הזה מזכיר לי את הסרטים ממלחמת העולם השנייה של אזרחים אמריקאיים שמתגייסים למאמצי הלחימה כדי להגן על הבית ועובדים בבתי חרושת לנשק”.
חיה (75) יושבת כבר חודש בסדנת ההרכבות עם חברתה לבנה (72), ושתיהן מפשילות שרוולים ומרכיבות באצבעות מיומנות מכלולים לאקדחים במשמרת של שמונה שעות. “תראה, יש לי כבר ידיים של פועלת”, היא אומרת. כעת היא מרכיבה רכיבים לאקדחי יריחו, קצת גיוון אחרי שבמשך כל השבוע שעבר עבדה על נוקרים לאקדחי מצדה.
זאת הפעם הראשונה שהיא נרתמת למאמץ בקו הייצור, וזה מעיד על גודל השעה. “עוד לא קרה מצב שבגללו הייתי צריכה לבוא לכאן כדי לתרום למאמץ הכללי. בתקופת הקורונה היה מצב קיצוני של מחסור בכוח אדם ורציתי לבוא אבל חששו שאדבק אז נשארתי בבית. אני ולבנה מרוצות כאן. אנחנו מרגישות שתורמות במשהו”.
אם המלחמה הזאת לא היתה פורצת, אנשי IWI היו אמורים להיות עסוקים בימים האלה בהעתקת המפעל שלהם מהמתחם של אלביט מערכות (לשעבר התעשייה הצבאית) שברמת השרון לאזור התעשייה בקריית גת. הקמת הקומפלקס החדש שלהם, שגודלו כ־23 אלף מ”ר בנוי, הושלמה זה לא מכבר, והסתיימו גם ההתאמות המורכבות במצבת כוח האדם שלה שנגזרות מהשינוי הדרמטי. עשרות רבות של עובדים מנתניה ומיישובים צפוניים סיימו בחודשים האחרונים את עבודתם בחברה ובמקומם נקלטו כ־200 עובדים מקריית גת והדרום. ימים שבהם הביקוש לנשק מזנק מדי יום הם לא זמן נכון לעבור דירה, והעובדים מאזור קריית גת מוסעים מדי יום לרמת השרון.
גם מהנדסי מחלקת הפיתוח נעלו בכספת תוכניות למוצרים עתידיים ויצאו מהמעבדות כדי לתגבר את רצפת הייצור. “אלה שבועות עמוסים באופן חריג, מייצרים כאן אקדחים בלי סוף”, אומר ליאור, ראש צוות אקדחים ב־IWI. “כולנו מבינים שזה צו השעה. אצל כולנו נטועה תחושת שליחות חזקה, ומה שהכי חשוב לנו זה שלאחים שלנו בדרום יהיה נשק אמין וטוב שיגן עליהם”.
האקדח הנמכר ביותר של אמתן הוא רמון על שם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. לפני כשנתיים אמתן חתמה עם המשטרה הפדרלית הספרדית על חוזה לאספקה של כ־10,000 אקדחים כאלה. הוא נמכר באותם השווקים שאליהם IWI מכוונת את האקדח הנמכר ביותר שלה, מצדה, שפותח אף הוא בשנים האחרונות ומשקלו נמוך משמעותית מזה של האקדח הוותיק והמוכר, יריחו. בשני המקרים מחיר של אקדח אחד נע בטווח שבין 3,000 ל־4,000 שקל. בשתי החברות הבהירו כי לא ניצלו את המצב כדי להעלות מחירים.
האקדחים תוצרת הארץ הם רק חלק קטן משוק האקדחים הישראלי שמורכב ברובו ממותגים מיובאים כמו גלוק, זיג זאואר, CZ, ברטה, סמית ועוד. “98% מהאקדחים בישראל הם מיבוא”, אומר יו”ר חטיבת כלי הירייה באיגוד לשכות המסחר עמוס גולן. בעברו גולן פיקוד על בית הספר ללוחמה בטרור ועל יחידת דובדבן והיום הוא הבעלים של סילבר שאדו שמייצרת M4 ואביזרים נלווים לנשק. ההתמקדות ברכישת אקדחים מיובאים נובעת בעיקר בשל מיתוגם הבינלאומי, טעם אישי ונוחות של המשתמש אף שלרוב רמת המחירים קרובה לזו של האקדחים המקומיים.
“יש אפטר־מרקט גדול לכל ההצטיידות הזאת, וזה יכול להיות מנוע צמיחה אדיר. המציאות בשטח מצדיקה את זה. בכל אירועי הטרור בשנים האחרונות ראינו שבמקומות שהיתה התערבות של אזרחים חמושים, המחבלים נוטרלו. גם במתקפת חמאס בדרום, במקומות שבהם המחבלים נענו באש היה פחות הרג”, אומר גולן.
לפני כמה שבועות ראש מועצת שומרון יוסי דגן בא למפעל של קצב והשאיר הזמנה של 200 רובי סער מסוג ערד. הערד מבוסס על M4, יצא לשוק בשנה שעברה, אומץ במהירות על ידי הימ”מ ונהיה רובה השירות העיקרי של לוחמי היחידה המיוחדת. כעת, כשמערכת הביטחון פתחה את סכר התקציב, הביקוש לערד גובר גם מצד יחידות במשרד הביטחון וחברי כיתות כוננות, שהסטנדרט החדש לגביהם הוא של לוחם חי”ר תקני בצה”ל.
בתחילת החודש מינהל הרכש של משרד הביטחון הזמין מזדה ומקצב, ביותר מ־100 מיליון שקל, אלפי כלים ארוכי קנה מסוג M4 שמיוצרים בשתי החברות שלהם. ההזמנה של משרד הביטחון היא רק יריית פתיחה. צה”ל מתכוון להצטייד בחודשים הקרובים בעוד עשרות אלפי רובי M4, ומינהל הרכש של משרד הביטחון מתכוון לפרסם מכרז נוסף. במכרז הקרוב כבר ייכנס לתמונה יצרן ישראלי שלישי, סילבר שאדו של גולן, שמייצר באור יהודה ואמור להעתיק בחודשים הקרובים את הייצור למפעל חדש שהקים במודיעין. בבעלותו מפעל נוסף בארה”ב. “חשוב שהמדינה תרכוש את רובי הסער שלה מחברות ישראליות”, אומר גולן. הוא מצפה שמשרד הביטחון יחלק את עוגת הרכש באופן שווה בין שלושת היצרנים ויעדיף אותם על פני יצרנים זרים.
קצב מביט על קדחת הרכש, יודע שזאת רק ההתחלה ונזכר בימים שבאו אחרי מלחמת יום הכיפורים. קצב, בן 77, הוא מוותיקי התעשיות הביטחוניות בארץ. הוא הקים את קבוצת חברות הנשק SK שפרט ל־IWI כוללת את מפרולייט שמפתחת ומייצרת כוונות אלקטרו־אופטיות לרובים ולאקדחים וקאמרו שעוסקת בטכנולוגיית רדאר שמגלה ומזהה התרחשויות מאחורי קירות. בנוסף הוא מחזיק במספנות ישראל ביחד עם שלומי פוגל ואסי שמלצר.
הזעזוע מהטבח בדרום לא עוזב אותו. “עשו לנו כאן דברים שלא נראו אפילו במלחמת יום הכיפורים”, הוא אומר, “זה ממש אותם סיפורים ששמעתי מחמותי עליה השלום מתקופת השואה, ניצולת אושוויץ. איך אפשר? איך העולם לא רוצה לראות את הצדק שלנו ולהבין אותנו?”.
גם קצב הבין מהר מאוד את גודל הקטסטרופה: “קודם כל ישראל. בראש ובראשונה זה הקדימות של צה”ל, המשטרה וכוחות הביטחון שלנו, אין ספק בכלל. צורכי כוחות הביטחון הישראליים בראש מעיינינו, ורק לאחר מכן יצוא”.
סמנכ”ל השיווק והמכירות של SK רונן חמודות אומר שרוב הלקוחות בחו”ל מגלים אמפתיה למצב בארץ, אך יש גם כאלה שסבלניים פחות ומתעקשים על קבלת הסחורה במועד הנקוב. “אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי לדחות מועדי אספקה לחו”ל. רוב הלקוחות מבינים, אבל יש כאלה שמתעקשים לקבל במועד שעליו סיכמנו מראש. אנחנו מבינים שמי שקונה משהו צריך אותו והמצב הזה מחייב אותנו למאמצים אדירים, כי גם המדינה בסוג של מצור. קשה מאוד להטיס חומרי גלם, המחירים זינקו ואנחנו מחפשים כל הזמן פתרונות יצירתיים”. קצב וחמודות מזהים גם ניסיונות מצד מתחרים בעולם חטוף חוזים. “הם מבינים שכולנו כאן מגויסים למלחמה ומנסים לגנוב לנו חוזים, פונים ללקוחות שלנו עם הצעות מפתות”, מספר קצב.
בשגרה, כ־90% מהתוצרת שלה מיועדים ליצוא. אולם על רקע הנחשול העצום של גילויי אנטישמיות ששוטף את העולם IWI ביטלה את השתתפותה בשלוש תערוכות ביטחוניות — בתאילנד, בצרפת ובקולומביה — כדי לצמצם בולטות ולדברי חמודות, גם בהמלצת גורמים ביטחוניים. “ממילא אין הרבה טיסות ועיקר הקשב שלנו מופנה ממילא לצה”ל”, אומר פולק.
חברות הנשק לא מתאבלות על ההזדמנויות שהן מאבדות בימים האלה בחו”ל. שם יודעים שבשוך הקרבות יהיה קל מאוד למכור לעולם נשק ששימש את היחידות המיוחדות של צה”ל במלחמה בעזה. “מכירות לצה”ל ולכוחות הביטחון הישראליים הן תו איכות לכל מוצר בתחום הנשק”, אומר חמודות. “לפעמים השאלה הראשונה שלקוח פוטנציאלי שואל אותנו היא אם צה”ל והמשטרה הצטיידו בנשק. אם התשובה חיובית, רוב הסיכויים שנתקדם לכיוון עסקה”.
